אַ֨רְתַּחְשַׁ֔סְתְּא מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א לְעֶזְרָ֣א כָ֠הֲנָ֠א סָפַ֨ר דָּתָ֜א דִּֽי־אֱלָ֧הּ שְׁמַיָּ֛א גְּמִ֖יר וּכְעֶֽנֶת׃

ארתחשסתא מלך מלכיא - עתה יספר כי המלך שלח אגרות שתים: אחת לכל מתנדב לעלות. ואחת לכל גזבריא לתת צרכם.

גמיר - מפורש לשני ענינים: הראשון: להיות גמיר כתרגום כליל תכלת והוא רמז לכל ישראל המתנדבים לעלות ולמ"ד לעזרא משרת תחת שלש וכן הפירוש לעזרא ולגמור.

ולכענת - שלח להודיעם טעמו ביד עזרא.

פירוש אחר: גמיר - תואר השם מענין גמרא גמור וזה רמז לעזרא.

ספר דתא - שהוא גמיר ויודע דעת אלהיו, ויהיה למ"ד לעזרא במקום שתים.

וכענת - שם כולל אומות עבר הנהר.

ארתחשסתא. וזהו דברי הכתב אני ארתחשסתא מלך על כל המלכים נותן זה הכתב לעזרא הכהן חכם בדת התורה של אלהי השמים:

גמיר וכענת. ר״ל להראות לאנשי ממשלתו עד כולם וליושבי כענת שהוא העיר המטרפולין:

גמיר. כולה כי כליל תקטר (ויקרא ו׳:ט״ו) ת״א גמיר מתסק:

ארתחשסתא, זה נוסח האגרת, שדרך המלכים לחתום שמם בראש מכתביהם. גמיר וכענת, כבר פירשתי שבפקודה היו נזכרים כל האומות שבעבר הנהר, והיה כתוב לעזרא כהנא ספר דתא די אלהא שמיא דיניא ואפרסכיא, וכמו שחשבם למעלה [ד' ט' י'] והסוף הוא ושאר עבר נהרא וכענת, כי הפקודה היתה גם להם לחזק ידו כמ"ש בפסוק כ"א, וכדי לקצר לא כתבו רק ההתחלה לעזרא כהנא, והסוף וכענת ובאמצע כתבו מלת גמיר, שהוא כמו וגו' או וכו', ולמעלה [שם פסוק י"ז] כתב שלם שהוא ג"כ כמו וגומר:

גמיר וכענת, הנה הרצון באמרו גמיר. למד וזה מפורסם בלשון התלמוד. והרצון באמרו וכענת. כמו וכען. והרצון בו ועתה. והרצון בו בעת הזאת. כי שרש עת הוא ענת. ארתחששתא מלך המלכים לעזרא הכהן סופר תורת אלוה למד. ועתה: