וַיַּֽעֲשׂ֧וּ חַג־מַצּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּשִׂמְחָ֑ה כִּ֣י ׀ שִׂמְּחָ֣ם יְהֹוָ֗ה וְֽהֵסֵ֞ב לֵ֤ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם לְחַזֵּ֣ק יְדֵיהֶ֔ם בִּמְלֶ֥אכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

ויעשו, מלך אשור - הוא ארתחששתא והזכיר אשור ולא פרס, כי מלכי אשור החריבו ארץ ישראל ועתה הסב לבו ממחשבתו הרעה לטובה וזה טעם לחזק ידיהם.

מלך אשור. הוא דריוש שמלך גם באשור אשר היתה לפנים ראש לכל הממלכות עד בוא נ״נ ולקח המלוכה לבבל:

עליהם. לטובה עליהם:

לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים. בתת להם הוצאות הבנין והעזר מהאויב המבטל המלאכה:

והסב. מל׳ סבוב ור״ל הטה ופנה:

מלך אשור, מלך פרס שמלך גם על אשור, ושם היו השרים והפחות שמשלו בכל עבר הנהר תמיד צוררי ישראל, ועתה גם מלכות אשור, ר"ל כל שרי המלוכה, היו עליהם לטוב וחזקו ידיהם, וכמו מ"ש דניאל [ח' כ"א] מלך יון שפי' מלכות יון: