עֶזְרָא ו׳ · י״א

וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כׇל־אֱנָ֗שׁ דִּ֤י יְהַשְׁנֵא֙ פִּתְגָמָ֣א דְנָ֔ה יִתְנְסַ֥ח אָע֙ מִן־בַּיְתֵ֔הּ וּזְקִ֖יף יִתְמְחֵ֣א עֲלֹ֑הִי וּבַיְתֵ֛הּ נְוָל֥וּ יִתְעֲבֵ֖ד עַל־דְּנָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יתנסח - יהרס כמו יסח ה' יהרוס, וכן משמרת הבית מסח שצוה שישמרו משמרת הבית מקום ההרס, שלא יכנס אדם משם.

וזקיף - רמז לקירות ולעמודים העומדים וחבירו זוקף כפופים וטעמו נושא, או מעמיד וכן תרגום וישא עיניו ופירושו והעומד יהרס על העץ.

נולו - מטונף כענין וישימוה למוצאות. ובלשון חכמינו ז"ל: מנולתא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ומני. וממני הושם גזרת אומר אשר כל איש אשר ישנה הדבד הזה:

יתנסח. עונשו יהיה אשר יעקר עץ מן ביתו ולתלותו בו יושם ויתלו עליו והוא מדרך איום ואזהרה יתיר׳ שיהיה נתלה על העץ אשר יעקור מביתו:

וביתה. וביתו יושם למקום נוול ואשפה בעבור זאת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

יתנסח. ענין עקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):

וזקיף. הוא העץ שתולין עליו ובדרז״ל דאית ליה זקיפתא וכו׳ זקיף ביניתא (ב״מ נ״ט):

יתמחא. יושם ובדרז״ל המחוהו אצל חנוני (שם קי״א):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ומני שים טעם, גם הפקודה הזאת היא ממני [כי לא נמצאת בפקודה הראשונה של כורש] שמי שישנה דבר זה יעקרו עץ מביתו וממנו יעשה עץ לתלותו עליו על פתח ביתו וביתו יהיה למחראות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

וממני יצא דבר שכל איש ישנה [ אשר ] דבר זה יסירו עץ מביתו ועל העץ יתלה ביתו יעשה אשפה על זה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל