פִּתְגָמָ֞א שְׁלַ֣ח מַלְכָּ֗א עַל־רְח֤וּם בְּעֵל־טְעֵם֙ וְשִׁמְשַׁ֣י סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָר֙ כְּנָוָ֣תְה֔וֹן דִּ֥י יָתְבִ֖ין בְּשָֽׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֧ר עֲבַֽר־נַהֲרָ֛ה שְׁלָ֖ם וּכְעֶֽת׃ {פ}

פתגמא, על רחום - כמו אל רחום, והוא משרת במקום חמשה.

וכעת - חסר נו"ן ופירש: ואל שאר עבר נהרא ואל כענת שלום.

פתגמא. דבר שלח המלך:

על רחום וכו׳. אל רחום וכו׳ ושאר חבריהם אשר יושבים בשומרון ושאר אנשי עבר הנהר לכולם יהיה שלום וגם לכעת יהיה שלום והיא כענת הנזכר למעלה ונפל הנו״ן:

השאלות:(יז) מ"ש שלם וכעת אין לו ביאור:

פתגמא, הנה עפ"י הצעת דבריהם לא עלה על דעת המלך שיחקור אם גוף הדבר אמת שהיהודים שינו את פקודתו ובונים חומת העיר בלא רשותו, כי חשב ששריו וכן עמים רבים הכותבים אתם לא יכתבו אליו דבר שקר גלוי כזה, היה צריך לבקש רק אם הדבר אמת שבני ירושלים דרכם למרוד במלכים, ועפ"ז השיב התשובה, וכתוב בראש המכתב, דבר שלח המלך על רחום בעל טעם ושמשי הסופר ויתר חברהון הישבים בשומרון ושאר עבר הנהר [וגו' עד] וכענת, והוא כמ"ש למעלה שהיה צריך להאריך ולחזור כל שמות החותמים דיניא ואפרסתכיא וכו' הנחשבים למעלה פסוק ט' ופסוק י', וכדי לקצר היה דרכם לכתוב רק ההתחלה רחום בעל טעם ושמשי, שלם, פי' והשלם וגמור יתר הדברים עד וכענת, והוא כמו מלת וכו' או מלת וגו' בנוסחאות שאנו כותבים, וכמ"ש לקמן ז' י"ב גמיר וכענת, ופה כתיב תחת מלת גמיר מלת שלם, ר"ל השלם וגמור, ושוב ראיתי שכן פי' חכם אחד:

דבר שלח המלך אל רחום בעל הדברים ושמשי הסופר ושאר חבריהם היושבים בערי שומרון ושאר עבר הנהר. והמקומות הנקראים שלם וכענת: