כְּעַ֗ן כׇּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְלַ֤ח הֵֽיכְלָא֙ מְלַ֔חְנָא וְעַרְוַ֣ת מַלְכָּ֔א לָ֥א אֲֽרִֽיךְ־לַ֖נָא לְמֶֽחֱזֵ֑א עַ֨ל־דְּנָ֔ה שְׁלַ֖חְנָא וְהוֹדַ֥עְנָא לְמַלְכָּֽא׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
כען, מלח היכלא - מענין כעשן נמלחו, ארץ מלחה לא תשב, וטעם הארץ ענין בטול ומניעות דבר.
וערות מלכא - כמו את ערות הארץ, והטעם גנות.
ואריך - תרגום וייחל עוד ואוריך עוד ופירש הפסוק כן הוא, ביטול ההיכל בטלנו וערות המלך וגנותו לא נוחיל לראות.
כען. עתה בעבור אשר רוצים אנו אשר חורבן המקדש יהיה חרוב כשהיה:
וערות. כי בזיון המלך לא יפה וכשר לנו לראות ולשתוק:
על דנה. על זאת שולחים אנחנו ומודיעים למלך:
מלח. ענין חרבן כמו ארץ מלחה (ירמיה י״ז):
וערות. מל׳ ערוה ר״ל בזיון:
אריך. מענין יפה וכשר ובדרז״ל מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך (ב״מ עה) ור״ל והדבר יפה וישר ואין בו משום רבית:
ומלח די לא כתב, כי המלח היה לו בחנם] והכנסת המלח היה להספקת צרכי היכל המלך, וז"ש שאנחנו אוכלים מלח המלך, שזה מפני שאנו עבדיו, ע"כ ערות מלכא, ר"ל לא יאות לנו לראות בזיון המלך, על זאת שלחנו והודענו למלך, בארו בזה שהסבה שהניעה אותם להודיע זאת אינה מתועלת עצמם או יראת נזק, רק באשר הם עבדים נאמנים למלכם ואינם רוצים לראות ברעתו:
לכן מפני שמלח היכלך אנו מולחים. ר"ל מפני שאנו מתעסקים בעניניך לשמרם מההפסד כמו שישמור המלח מההפסד הדברים שיושם בהם ובשת המלך ונזקו לא טוב לנו לראות על זה שלחנו והודענו למלך:
