אֶסְתֵּר ט׳ · כ״ג

וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מׇרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם. אבן עזרא מבאר את הפועל. המלבי״ם שואל מה קיבלו. הפסוק מבחין בין שני דברים: מה שהחלו לעשות מעצמם ומה שכתב מרדכי. וזה מלמד שהחג לא נכפה מלמעלה אלא נולד מלמטה ורק אחר כך אושר, וזו דרך נדירה שבה נקבע מועד.
מבוסס על אבן עזרא, מלבי״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וקבל. כמו לשון ארמית ובא לשון יחיד שכל אחד ואחד קבל כוון בנות צעדה, או שתחסר מלת כל והראשון הוא הנכון, ומדקדק אמר כי וקבל שב למדרכי והוא יוצא לשנים פעולים אם כן מה טעם את אשר החלו לעשות רק הוא שקבלו אשר עשו בתחילה כי עשו בשנה הבאה פורים.

ואת אשר כתב מרדכי. לעשות כן בכל שנה ושנה.

Kol Sason, Krotoschin, 1840

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

השאלות:משמע שקבלו שני דברים מה שהחלו לעשות ומה שכתב מרדכי והלא שניהם היו דבר אחד שיעשו ימי משתה ושמחה:

וקבל, עפ"ז מספר כל ישראל קבלו בין מה שהחלו לעשות, דהיינו הפרזים קבלו עליהם יום י"ד שהחלו לעשות בעצמם ובין מה שכתב מרדכי אליהם שהמוקפים יעשו בט"ו שהם לא עשו בעצמם:

On Your Way