אֶסְתֵּר ט׳ · י״ז

בְּיוֹם־שְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ביום שלושה עשר לחודש אדר, ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה. הפסוק קובע את הכלל לרוב המדינות: הלחימה בי״ג והמנוחה בי״ד. שים לב שהחג נקבע על יום המנוחה ולא על יום הניצחון, וזה עיקרון חשוב - לא הקרב הוא שנחוג אלא השקט שאחריו.

מבוסס על פשט · נכתב ונערך במקור

כל הפרק ספר אֶסְתֵּר