אֶסְתֵּר ט׳ · י׳

עֲ֠שֶׂ֠רֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

עשרת בני המן בן המדתא צורר היהודים הרגו, ובביזה לא שלחו את ידם. רש״י מציין מה שראה. אבן עזרא מבאר את צורת המילה. הפרט האחרון הוא העיקר: אף שהצו התיר במפורש ״ושללם לבוז״, לא נגעו בביזה. וזה יחזור עוד פעמיים בפרק, וזו הדגשה מכוונת שהמלחמה היתה הגנה ולא הזדמנות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן. רָאִיתִי בְסֵדֶר עוֹלָם אֵלּוּ י' שֶׁכָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר עֶזְרָא "וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל ישְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם". וּמָה הִיא הַשִׂטְנָה? לְבַטֵּל הָעוֹלִים מִן הַגּוֹלָה בִּימֵי כוֹרֶשׁ, שֶׁהִתְחִילוּ לִבְנוֹת אֶת הַבַּיִת וְהִלְשִׁינוּ עֲלֵיהֶם הַכּוּתִים וְהֶחֱדִילוּם וּכְשֶׁמֵּת כּוֹרֶשׁ וּמָלַךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהִתְנַשֵׂא הָמָן, דָּאַג שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ אוֹתָן שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם בַּבִּנְיָן וְשָׁלְחוּ בְשֵׁם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְשָׂרֵי עֵבֶר הַנָּהָר לְבַטְּלָן:

וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמֶּלֶךְ עַיִן צָרָה בַּמָּמוֹן:

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ובבזה לא שלחו. שם מפעלי הכפל על משקל רבה. גם ואת עצה טובה שהיתה הבזה לאוצרות המלך לרצותו.

Kol Sason, Krotoschin, 1840