אֶסְתֵּר ב׳ · ט״ו

וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מׇרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כׇּל־רֹאֶֽיהָ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ובהגיע תור אסתר לא ביקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגא. אבן עזרא מדגיש שזה אות על שכלה. המלבי״ם שואל למה הזכיר פה שנית את ייחוסה. הוויתור על הזכות לבקש הוא הרגע הראשון במגילה שבו אסתר עושה בחירה משלה, והבחירה היא לא לבחור. סוף הפסוק, ״ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה״, מלמד שזו בדיוק הסיבה.
מבוסס על אבן עזרא, מלבי״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא בקשה דבר גם זה לאות על שכלה.

Kol Sason, Krotoschin, 1840

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

השאלות:למה הזכיר פה שנית יחוס אסתר, ושאביחיל היה דוד מרדכי למה לא בקשה דבר ואם היה במקרה למה מספר זאת כותב הספר. לאיזה צורך אומר פה ביחוד שנשאה חן וכבר אמר זה למעלה:

ובהגיע, אומר ראה כי באסתר היה הפך מכל הנשים הנה מה שנתנה היא אל המלך מצדה, לא היה היופי והבריאות לבד רק היה בידה חוסן ויקר מה שהיתה בת אביחיל, שהיו תכונותיה ומדותיה טובות ושכלה שלם מצד תולדותה מאביה הצדיק, והוא היה דוד מרדכי שגדלה והוציא כחותיה אלה הטובים אל פועל השלימות, זאת הביאה היא אל המלך, אבל מה שלקחה מן המלך מצדו, שמצד זה תבא ברצונה בלי אונס לא בקשה דבר, כי הראית בפועל שהיא אנוסה ואינה מתרצית אליו, וע"כ אמר ובהגיע תור אסתר לבא, שרק התור לחצה ואנסה לזה, ולא לבה התרצה לבא, ולכן לא רצתה מאומה רק מה שנתן לה הגי בעצמו, שזה הכריחה לקחת, ואף שעתה חייבה ראשה למלך זה הפעם השלישית, מ"מ ותהי אסתר נושאת חן וזה כסה על כל פשעיה:

On Your Way