רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11יָמִים רַבִּים. עָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה:
אֶסְתֵּר א׳ · ד׳
בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים. רש״י מבאר ״ימים רבים״ - עשה להם משתה. המלבי״ם שואל לאיזה צורך הראה את עושרו לפני רבים. הפסוק נותן במפורש את מטרת המשתה: הראייה. שמונים ומאת יום אינם משתה רגיל אלא תערוכה ממושכת, וזה מלמד שהמלך הזה נזקק להוכיח את מעמדו ולא היה בטוח בו.
מבוסס על רש״י, מלבי״ם · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
מלבי״ם
רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19השאלות:לאיזה צורך הראה את עשרו לפני רבים עמים, ולמה כפל ואת יקר תפארת גדולתו גם ימים רבים מיותר:
בהראותו, כבר הקדמנו כי המולך ממלכה מוגבלת, כל האוצר והחוסן הנמצא בגנזי המלכות לא לו היה, אך שייכים להמדינה והממלכה, ולא לו להתפאר במו, ולכן ברצותו להשתרר בממלכה בלתי מוגבלת התנכל להחזיק באוצר המלוכה להחזיקו כשלו, והראהו לפני רבים עמים להתפאר במו כאיש המתפאר בקנין כספו, וז"ש בהראותו את עושר כבוד מלכותו, כאלו העושר הזה לא של המדינה הוא רק עומד לכבוד לו שע"י הצליח למלוכה, ויען שלכל מלך צריך שיהיה לו עושר, אבל למלך עצום המושל ממשל רב בהכרח שירבו אוצרותיו לפי גדולתו, לזה הראם ביחוד יקר תפארת גדולתו, וזה לא עשה יום אחד ולא יומים רק ימים רבים, עד שעלו לשמונים ומאת יום, שבזה גלה דעתו שמחזיק באוצר המלוכה ורוצה לפרוץ בו פרץ כברכושו וקנינו:
On Your Way