מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18וביום עשרים ושלשה. הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת:
לדויד. שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית:
ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי:
On Your Way
וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם לְאׇהֳלֵיהֶ֑ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לְדָוִ֣יד וְלִשְׁלֹמֹ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וביום עשרים ושלשה. הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת:
לדויד. שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית:
ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי:
וביום עשרים ושלשה. במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם, ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה, רק שלחם חפשי מהחינוך, ושם לא כתיב שלח לאהליהם. וביום כ"ג אז שלחם לאהליהם: