וַיְהִ֣י כְ֠אֶחָ֠ד (למחצצרים) [לַמְחַצְּרִ֨ים] וְלַמְשֹׁרְרִ֜ים לְהַשְׁמִ֣יעַ קוֹל־אֶחָ֗ד לְהַלֵּ֣ל וּלְהֹדוֹת֮ לַיהֹוָה֒ וּכְהָרִ֣ים ק֠וֹל בַּחֲצֹצְר֨וֹת וּבִמְצִלְתַּ֜יִם וּבִכְלֵ֣י הַשִּׁ֗יר וּבְהַלֵּ֤ל לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּ֑וֹ וְהַבַּ֛יִת מָלֵ֥א עָנָ֖ן בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

ויהי כאחד. ר״ל כולם נגנו באחדות אחת להשמיע כאלו הוא קול אחד להלל וכו׳ ולא הקדים אחד לחברו:

וכהרים קול. וכאשר הרימו את הקול בחצוצרות וכו׳:

ובהלל לה׳. ר״ל בההלול האמור בו כי טוב וכו׳ והוא הנקרא הלל הגדול:

והבית. ר״ל אז בעת שיצאו הכהנים מבית קדש הקדשים וכולם הרימו בקול וכו׳ אז נתמלא הבית ענן הרגיל להיות בבית השם:

ענן. הוא כעין עשן:

ויהי כאחד. לא נהגו כמשוררים במקהלות א' פותח ואחרים עונים, רק היו כאיש אחד, ומפרש להשמיע קול אחד: