דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ ל״ד · כ״ה

תַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי (ויקטירו) [וַֽיְקַטְּרוּ֙] לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣י יְדֵיהֶ֑ם וְתִתַּ֧ךְ חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

תתך. ענין יציקה והרקה:

תכבה. מל׳ כבוי והוא מושאל מכבוי האש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל