וַיֵּ֨לֶךְ חִלְקִיָּ֜הוּ וַאֲשֶׁ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־[תׇּקְהַ֗ת] (תוקהת) בֶּן־חַסְרָה֙ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יוֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַיְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יהָ כָּזֹֽאת׃

ואשר המלך. ר״ל ושאר השרים אשר שלח המלך:

אל חולדה. ארז״ל מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם, או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים:

שומר הבגדים. של המלך:

במשנה. בין שתי החומות שהיא משנה להעיר:

כזאת. כדברי המלך:

תקהת בן חסרה. ובמ״ב נאמר תקוה בן חרחס, והוא הוא:

בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים. בספר מלכים (ב' כ"ב י"ד) נקרא שמו בן תקוה בן חרחס והכל אחד אך היו לו שני שמות: