דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ ל״ב · כ״ד

בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב:

עד למות. עד שהיה קרוב למות:

ויאמר לו. קצר וסמך על המבין שאמר לו שקבל תפלתו ויחיה וגם נתן לו מופת ע״ז כמ״ש במ״ב:

ומופת נתן לו. שם קוראהו בשם אות, והתפלספו קצת לאמר שרק הצל נטה לא השמש כמ"ש הרלב"ג, וע"כ הודיע עזרא שהיה מופת, שגדר המופת הוא דבר זר היוצא מן הטבע, כי השמש בעצמו עמדה אז, וכמ"ש בפי' ישעיה:

ויתפלל אל ה' ויאמר לו ומופת נתן לו. ר"ל שכבר התפלל חזקיה אל ה' כמו שנזכר בספר מלכים ואמר לו ישעיה שהי"ת יוסיף על ימיו חמש עשרה שנה וירפאהו עד שכבר עלה בית ה' ביום השלישי ונתן לו ישעיה מופת על זה כמו שנזכר בספר מלכים ולא השיב יחזקיהו להש"י כמו מה שגמל עליו מהטוב כי היה ראוי שיפרסם לכל גבורו' הש"י ונפלאותיו למען יתישרו לעבודתו ולא עשה זה כי הבאים אליו מבבל לדרוש המופת אשר היה בארץ לא נתן בו חזקיה הכבוד להש"י אך התכבד בפניהם להראות להם גדולתו וכל בית נכותו ועל זה היה עליו קצף ועל יהודה וירושלים ששלח לו ה' יתברך ביד ישעיה הנביא (מ"ב כ"א י"ז כ' וישעי' לט ו' ט') כי הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתו ואשר אצרו אבותיו אל בבל ומבניו אשר יוליד יקח מלך בבל ויהיו סריסים בהיכלו ולא יהיה כי אם בהשחתת יהודה וירושלים ובהגלות' אמר שהקצף היה על יהודה וירושלים וספר שכבר נכנע יחזקיה מגבה לבו ונכנעו יושבי ירושלים ולא בא עליהם הקצף בימי חזקיהו ולזה אמר חזקיה הלא אם שלום ואמת יהיה בימי: