וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב וְהָ֣עֹל֔וֹת לַשַּׁבָּת֖וֹת וְלֶחֳדָשִׁ֣ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃

ומנת המלך. ותשורות המלך מן רכושו היה על דמי העולות וחוזר ומפרש לעולת הבקר וכו׳:

ומנת. ענין תשורה כמו ומשלוח מנות (אסתר ט):

מן רכושו. מן נכסיו:

ומנת המלך. מנה היא מנתו המגיע לו מן העם, כמו מנת הכהנים (בפסוק שאח"ז), כי התמידים צריכים לבא מקופת הצבור, ונתן המלך המנה והפרס שקבל מן הצבור (שזה היה רכושו), להקריב מהם תמידים, ובזה היה דינו כקופת הצבור, וכמו שכן יהיה לע"ל שהנשיא יתן קרבנות הצבור מן מנתו מן הצבור, כמבואר ביחזקאל (מה, יג - טז):

ומנת המלך מן רכושו וגו'. הנה התנדב המלך לעשות כל קרבנות הצבור מן רכושו להקל מהעם והם התמידין והמוספין ומה שימשך להם: