וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק וַ֠יֹּ֠אמֶר מֵהָחֵ֨ל הַתְּרוּמָ֜ה לָבִ֣יא בֵית־יְהֹוָ֗ה אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ וְהוֹתֵר֙ עַד־לָר֔וֹב כִּ֤י יְהֹוָה֙ בֵּרַ֣ךְ אֶת־עַמּ֔וֹ וְהַנּוֹתָ֖ר אֶת־הֶהָמ֥וֹן הַזֶּֽה׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
עזריהו הכהן. יתכן שהוא אחיטוב הנזכר בד״ה (א׳ ה׳) ועיין בסוף מלכים חשבון הדורות:
לבית צדוק. אשר היה מבני צדוק:
מהחל. מעת שהתחילו להביא התרומה היה לנו מהם לאכול ולשבוע ועוד נותר מהם עד לרוב כי נתברכו התבואות ומרובים התרומות:
את ההמון. מרבית הערמות הללו הם הנותר:
ההמון. ענין רבוי:
ויאמר אליו עזריה הכהן הראש. (אינו הכ"ג, שהכ"ג בימי חזקיה היה שמו נריה כמבואר בס"ע, רק כהן הממונה על הבית, כמ"ש למעלה שיש הבדל בין כהן הגדול ובין כהן הראש)
מהחל התרומה. השיב לו שמה שנותר הרבה ערמות אינו מפני מיעוט הכהנים והלוים או שלא נתנו להם כדי ספוק, כי באמת אכל ושבוע והותר, רק שמעת החלו להביא התרומה לבית ה' בא ברכה, אם בתבואת העם כי ברך ה' את עמו, בין בתבואת הערמות, ושעורו וכי ברך ה' את הנותר את ההמון הזה, שבהמון הערמות האלה שנותרו בא בם ברכת ה' ולכן הם רבים ע"י ברכת ה':
כי מעת שהתחילו להביא התרומה בבית ה' שלח ה' יתברך ברכה בפירות עד שיהיה בהם לאכול ולשבוע ולהותר עד לרוב וראוי שתדע כי בעת השובע יספיק מהמון לאכול ולשבוע מה שלא יספיק לזה בעת החסרון ולזה היה זה ראיה כי ברך ה' את עמו והנה הנותר לנו אחר שאכלנו אכול ושבוע הוא כל הרבוי הזה שאתה רואה והוא לאות גם כן כי ברך ה' את עמו:
