עַתָּ֕ה אַל־תַּקְשׁ֥וּ עׇרְפְּכֶ֖ם כַּאֲבוֹתֵיכֶ֑ם תְּנוּ־יָ֣ד לַיהֹוָ֗ה וּבֹ֤אוּ לְמִקְדָּשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֣ישׁ לְעוֹלָ֔ם וְעִבְדוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְיָשֹׁ֥ב מִכֶּ֖ם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃

תנו יד. ר״ל תקעו כף דרך התחייבות:

אל תקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף עד שא״א להחזיר הפנים מול ה׳ ואמר מעתה אל תקשו והחזירו פניכם אל ה׳:

עתה אל תקשו ערפכם. ותיראו מיראת העונש

תנו יד לה'. והגם שיהיה מיראת העונש, יספיק כי ישיב מכם חרון אפו, שמעניש אתכם בעונש השגחיי: