וַיַּעֲמִ֣ידוּ דָבָ֗ר לְהַעֲבִ֨יר ק֤וֹל בְּכׇל־יִשְׂרָאֵל֙ מִבְּאֵֽר־שֶׁ֣בַע וְעַד־דָּ֔ן לָב֞וֹא לַעֲשׂ֥וֹת פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֣י לֹ֥א לָרֹ֛ב עָשׂ֖וּ כַּכָּתֽוּב׃

ויעמידו דבר. גזרו אומר להכריז בכל מקומות ישראל וכו׳:

כי לא לרוב. כי לזמן מרובה לא עשו פסח ככתו׳ בתורה ולזה היה מהצורך להזכיר׳ ולזרזם:

ויעמידו. להסיר חששת רבא בסנהדרין שם, שיזלזלו בחמץ בפסח, שלחו שלוחים תיכף. ולשון ויעמידו דבר, מפני שחכמים חלקו עליו בזה, העמידוהו בפקודת מלך ושרים

כי לא לרוב עשו. ר"ל שאם לא היו מעברים והיו עושים בראשון בטומאה, היו מתאספים ישראל מועטים, וחשב שיהיה מועט מישראל, והמיעוט אין עושים פסח בטומאה. וחכמים חלקו עליו בזה, כי הדין הוא שמשערים ברוב הנכנסים בעזרה אף שהם מיעוט ישראל, וא"כ לא היה לו לעבר מפני הטומאה:

כי לא לרב עשו ככתוב. ר"ל כי לא עשו ישראל פעמים רבות הפסח ככתוב: