וַיָּקֻ֜מוּ הַכֹּהֲנִ֤ים הַלְוִיִּם֙ וַיְבָרְכ֣וּ אֶת־הָעָ֔ם וַיִּשָּׁמַ֖ע בְּקוֹלָ֑ם וַתָּב֧וֹא תְפִלָּתָ֛ם לִמְע֥וֹן קׇדְשׁ֖וֹ לַשָּׁמָֽיִם׃ {פ}

וישמע בקולם. ה׳ שמע בקולם והסכים על ידיהם:

למעון. ענין מדור כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו:ט״ו):

וישמע בקולם. הוא מאמר מגביל, וישמע בקולם למען קדשו, ותבא תפלתם לשמים, ע"ד (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על ב"י, שהכהנים ע"י ברכותיהם ישכינו שם ה' על ישראל שתהיה השכינה קבועה במעון קדשו, ר"ל במקדש, ונשמע בקולם בענין הנוגע למעון קדשו שישכין שכינתו שם וישים שמו על ב"י, ותבא תפלתם לשמים שעי"ז ברך ה' את עמו, כמ"ש ואני אברכם:

ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו'. ידמה שהיה הרצון בזה דבר אחר זולת ברכת כהנים אך היתה תפלה וברכה שברכו בה ישראל הכהנים והלוים יחד והיה הרצון באמרו הכהנים הלוים הכהנים והלוים. שאם היה הרצון בזה ברכת כהנים לא היה צריך לומר הלוים ועוד מה חדוש היה בזה הלא בכל יום היו נושאים כפיהם לברכם. ואפשר שנאמר שהברכה שברכו אותם עתה היתה יותר נשמעת מפני העבודה הנפלאה שקדמה לה: