דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ ל׳ · י״ח

רבת מאפרים. בא לפרש מי היו מרבית העם ואמר שהיו מאפרים וכו׳:

כי אכלו. בא לפרש אם לא הטהרו איך אכלו הפסח ואמר כי באמת אכלו את הפסח בדרך אשר לא כן כאשר כתוב בתורה:

כי התפלל. כי בעבור העון הזה התפלל יחזקיה עליהם ואמר ה׳ הטוב לכל יכפר בעד העון הזה והוא מקרא קצר ומובן מאליו בע״כ עשו שלא כהוגן כי לא היה מאפשר להעמיד אחרים במקומם כי אין הפסח נאכל אלא למנוייו אבל בדבר ביאת העזרה לשחוט הפסחים הואיל והיה אפשר בלוים לא באו בטומאה לעזרו:

מרבית. מל׳ רבוי:

כי מרבית העם רבת. ר"ל שרובם היו טמאים, וכשרוב הקהל טמאים הפסח בא בטומאה

ואכלו את הפסח בלא ככתוב. ר"ל בטומאה

כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד כל איש אשר הכין לבבו. הגם שהביא הקרבן שלא כטהרת הקדש, כי היה טמא, ישקיף ה' על לבבו המוכן הגם שגופו אינו מוכן בטהרה, ויכפר בעדו על שאוכל הפסח בטומאה, וה' שמע אל חזקיה וירפא את העם ויסלח להם על זה. ומשמע מפשטות הכתוב שהתפלה היה על העם שחטאו במה שלא התקדשו למדי, והוא נגד דברי חז"ל שהתפלל על עצמו על שעבר את השנה שלא כהלכה או על שהשיאן לפסח שני, אך באמת הדברים אחדים, שאם היו מתטהרים כולם, לא היה מתפלל על עצמו על שעבר מפני הטומאה או על שעבר ניסן בניסן, אחר שבדיעבד אם עברוה מפני הטומאה מעוברת, ואם עבר יום למ"ד של אדר מעובר ומקודש כרב נחמן שם, לא היה מקום לתפלה זו, וכמו שמשמע מדברי הברייתא רש"א אם מפני הטומאה עברוה מעוברת, אלא מכל מקום בקש רחמים ע"ע מפני שעבר ניסן בניסן (והרמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש כתב שני הטעמים, שבקש רחמים על שעבר מפני הטומאה ועל שעבר ביום למ"ד של אדר, וכמ"ש הכ"מ שם, כי הגם שבדיעבד מעובר, אחר שבאמת לא היו טהורים גם אח"כ נגלה למפרע שעבר שלא כדין, ולא הרויח בעבור זה, וממילא הוצרך להתפלל גם בעד עצמו. וי"ל אריכות בסוגיית הגמ' שם ואכ"מ):