וַיְחַ֨ף אֶת־הַבַּ֜יִת הַקֹּר֧וֹת הַסִּפִּ֛ים וְקִירוֹתָ֥יו וְדַלְתוֹתָ֖יו זָהָ֑ב וּפִתַּ֥ח כְּרוּבִ֖ים עַל־הַקִּירֽוֹת׃ {ס}

הקורות. קורות התקרה:

הספים. מזוזות הדלתות:

וקירותיו. הכתלים:

ופתח. חתר צורות כרובים על הכתלים:

ויחף. ענין צפוי:

כרובים. תרגום של נער הוא רביא כי פרצוף תינוק להם:

ויחף. בזה מפרש מ"ש שם (פסוק כא) ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, ושם (פסוק כג) ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, שהם דברים מיותרים, ופי' שבפסוק כ"ג מדבר מציפוי התקרות והספים והדלתות

ופתח כרובים על הקירות. כמ"ש בפסוק ה', שרק על הקירות היו כרובים לא על הרצפה, וזאת למדנו עזרא בפירוש הכתובים במלכים:

הקורות הספים. הנה הקורות הם צלעות הארזים שחפה בהם קירות הבית והספים הם המזוזות אשר יקבעו בהם הדלתות. או האסקופות אשר למטה ולמעלה מהדלתות. או שני אלו הענינים יחד והוא יותר נכון. והקירות הוא מה שנשאר נראה מעובי הקיר במקום הדלתות ואותו העובי צפה גם כן זהב בדרך שלא היה נראה שם כי אם זהב. וספח כרובים על הקירות. קצר בזה המקום זכירת תמורות ופטורי ציצים: