וַיָּקֻ֣מוּ הָאֲנָשִׁים֩ אֲשֶׁר־נִקְּב֨וּ בְשֵׁמ֜וֹת וַיַּחֲזִ֣יקוּ בַשִּׁבְיָ֗ה וְכׇֽל־מַעֲרֻמֵּיהֶם֮ הִלְבִּ֣ישׁוּ מִן־הַשָּׁלָל֒ וַיַּלְבִּשֻׁ֣ם וַ֠יַּנְעִל֠וּם וַיַּאֲכִל֨וּם וַיַּשְׁק֜וּם וַיְסֻכ֗וּם וַיְנַהֲל֤וּם בַּֽחֲמֹרִים֙ לְכׇל־כּוֹשֵׁ֔ל וַיְבִיא֛וּם יְרֵח֥וֹ עִיר־הַתְּמָרִ֖ים אֵ֣צֶל אֲחֵיהֶ֑ם וַיָּשׁ֖וּבוּ שֹׁמְרֽוֹן׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אשר נקבו. עזריהו וחבריו הנזכרים למעלה:
ויחזיקו בשביה. שיהיו תחת ידם וברשותם:
וכל מערמיהם. כל מי בהם שהיה ערום מבלי לבוש הלבישו מן השלל:
וינעלום. נתנו מנעלים ברגליהם:
ויסכום. בשמן:
וינהלום. הנהיגום על החמורים את כל מי שחלש כחו ונחלש ללכת ברגליו:
אצל אחיהם. מבני שבט יהודה:
נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כד):
ויחזיקו. אחזו:
וינהלום. ענין הנהגה כמו אתנהלה לאטי (בראשית לג):
כושל. ענין תשות כח כמו כשל כח הסבל (נחמיה ד׳:ד׳):
עיר התמרים. על שם שגדל בה תמרים הרבה:
ויחזיקו. כי הראשונים עזבו אותם מרשותם, והם החזיקו להטיב עמהם להאכילם ולהלבישם:
וינהלום בחמורים לכל כושל. ר"ל כל מי שהיה חלוש ולא היה יכול ללכת ברגליו:
