מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18הנה. אל שומרון:
כי לאשמת ה׳. את אשמת ה׳ ר״ל דברי׳ הנחשבים בעיני ה׳ לאשמה אתם אומרים להוסיף עלינו עוד על חטאתינו אשר מאז:
כי רבה. בדבר הזה יהיה לנו אשמה רבה וחרון אף מה׳ על ישראל:
וַיֹּאמְר֣וּ לָהֶ֗ם לֹֽא־תָבִ֤יאוּ אֶת־הַשִּׁבְיָה֙ הֵ֔נָּה כִּי֩ לְאַשְׁמַ֨ת יְהֹוָ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים לְהֹסִ֥יף עַל־חַטֹּאתֵ֖נוּ וְעַל־אַשְׁמָתֵ֑נוּ כִּֽי־רַבָּ֤ה אַשְׁמָה֙ לָ֔נוּ וַחֲר֥וֹן אָ֖ף עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הנה. אל שומרון:
כי לאשמת ה׳. את אשמת ה׳ ר״ל דברי׳ הנחשבים בעיני ה׳ לאשמה אתם אומרים להוסיף עלינו עוד על חטאתינו אשר מאז:
כי רבה. בדבר הזה יהיה לנו אשמה רבה וחרון אף מה׳ על ישראל:
כי לאשמת ה' עלינו. ר"ל הלא כבר שמעתם מהנביא שיש עלינו אשמת ה', היינו עונות שאנחנו אשמים וראוים עליהם לעונש (שזה גדר האשם), ואיך אתם אומרים להוסיף, בין על חטאתינו שזה יגדל מספר החטאים, בין על אשמתנו שבזה יגדל עלינו חיוב העונש, בשגם שהבינו שמה שעשאם לשלוחים להכות באחיהם זה מרוב אשמותיהם אינה לידם שהם יהיו המכים ויענשו אח"כ על הרצח, וז"ש כי רבה אשמה לנו ועי"כ יש חרון אף ה' על ישראל: