וְ֠עַתָּ֠ה בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים לִכְבֹּ֛שׁ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת לָכֶ֑ם הֲלֹ֤א רַק־אַתֶּם֙ עִמָּכֶ֣ם אֲשָׁמ֔וֹת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

ועתה. הואיל וקבלו די הגמול וכי מהראוי לכבשם עוד לעבדים ולשפחות:

הלא רק אתם. ר״ל השביה ההיא לא לטובה לכם הבאתם עמכם רק אתם מביאים עמכם אשמות ופשעים:

לכבוש. לאחוז בחזקה כמו ותכבשו אותם (ירמיה לד):

ועתה בני יהודה וכו' לכבוש לעבדים. מה שע"ז לא שלח ה' אתכם ולא חשב מחשבות שתחזיקו בם לעבדים שהוא נגד דת התורה, שגם הקונה עבד עברי שש שנים יעבוד, והגוזל עבד ענשו מבואר

הלא רק אתם עמכם אשמות. הלא חטא יהודה כבר נתכפר וכבר קבלו ענשם, רק אתם עמכם נשארו אשמות לה' שעדן לא נתכפרו, ועתה אתם החייבים אצל ה' לא המה, ואיך אתם תכבשו אותם לעבדים:

הלא רק אתם עמכם אשמות לה' אלהיכם. ר"ל הלא רק מה שאתם בו מזאת המחשבה לכבוש אחיכם לעבדים ולשפחות הנה עמכם אשמות לה' אלהיכם מדברים אחרים ותוסיפו על חטאתיכם זה הפשע (יא) ולזה שמעוני והשיבו את השביה מאחיכ' כי חרון אף ה' עליכם על מה שאתם מוסיפים על חטאתיכם פשע זה: