מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18ושעורים עשרת אלפים. מוסב הוא על כורים:
וְ֠ה֠וּא נִלְחַ֞ם עִם־מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ וַיֶּחֱזַ֣ק עֲלֵיהֶם֒ וַיִּתְּנוּ־ל֨וֹ בְנֵי־עַמּ֜וֹן בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֗יא מֵאָה֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים כֹּרִים֙ חִטִּ֔ים וּשְׂעוֹרִ֖ים עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים זֹ֗את הֵשִׁ֤יבוּ לוֹ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית וְהַשְּׁלִשִֽׁית׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ושעורים עשרת אלפים. מוסב הוא על כורים:
השיבו. לפי ששלחו שלשה פעמים לזה אמר השיבו ר״ל שלחו והשיבו ושלחו:
והוא נלחם. שאחר שנתנו מנחה לאביו, מרדו בו, ונלחם עמהם ויחזק עליהם
זאת השיבו לו. ר"ל בפעם הראשון השיבו לו את החוב שהיו חייבים מן השנים שעברו שמרדו ולא נתנו המס המוטל עליהם, ואח"כ גזר עליהם קנס שיתנו כן עוד שתי שנים, לעונש על מרידתם: