וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַ֠עַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ויזעף. על שמיחה בו:
ובידו מקטרת. וכבר היה בידו המחתה ובו הקטורת:
ובזעפו. ובעת זעפו פרחה הצרעת במצחו ולפי שהצרעת לבנה הוא כמ״ש ואם בהרת לבנה הוא (ויקרא י״ג:ד׳) לזה אמר לשון זריחה כי מבהיק בעבור הלובן:
מעל. בעמדו מעל המזבח:
ויזעף. ענין כעס:
מקטרת. כן יקרא המחתה כשהיא עם הקטרת ונכונה להקטיר:
ויזעף. גדר הזעף שמתעצב ורוחו כהה על שלא עלה הדבר כרצונו, ובתוך זעפו זרחה הצרעת במצחו לסימן על רוע מחשבותיו, שבקעה הטומאה דרך המצח:
ויזעף עזיהו. ר"ל שכעס עם הכהנים ובעת כעסו נגעו ה' יתברך וזרחה הצרעת במצחו והוכרח לצאת משם במהירות כי נגעו ה':
