וַיְהִ֣י לְעֻזִּיָּ֡הוּ חַ֩יִל֩ עֹשֵׂ֨ה מִלְחָמָ֜ה יוֹצְאֵ֧י צָבָ֣א לִגְד֗וּד בְּמִסְפַּר֙ פְּקֻדָּתָ֔ם בְּיַד֙ (יעואל) [יְעִיאֵ֣ל] הַסּוֹפֵ֔ר וּמַעֲשֵׂיָ֖הוּ הַשּׁוֹטֵ֑ר עַ֚ל יַד־חֲנַנְיָ֔הוּ מִשָּׂרֵ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃

במספר פקודתם. במספר מנינם הנמסר ביד יעיאל וכו׳:

על יד חנניהו. הוא היה מוסר בידם המספר:

ויהי. ד] שהיה לו חיל עושה מלחמה, כי גם לאמציה היה חיל, רק שלא היו קבועים למלחמה תמיד כי אם מזומנים לעת צר, ובעת שלום הלכו לבתיהם, אבל חילו היו יוצאי צבא לגדוד, שלא היה להם עסק אחר, רק שנפלו גדודים כפעם בפעם על העמים סביבותיהם. והיה פקודתם במספר תמיד ביד יעיאל הסופר וע"י השוטר, שהיו משגיחים שלא יחסר מנינם בשום פעם: