וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֘לֶךְ֮ לִיהוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֙וּעַ֙ לֹא־דָרַ֣שְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּ֔ם לְהָבִ֞יא מִיהוּדָ֣ה וּמִירוּשָׁלַ֗͏ִם אֶת־מַשְׂאַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶבֶד־יְהֹוָ֔ה וְהַקָּהָ֖ל לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְאֹ֖הֶל הָעֵדֽוּת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
מדוע לא דרשת. כאומר היה לך לדרוש עליהם אם ממהרים הם להביא מיהודה וכו׳:
את משאת משה. במ״ב מפורש שלשה כספים והם מחצית השקל המוטל על כל איש מישראל ומי שהעריך עצמו או זולתו ומי שהקדיש מה לבדק הבית וכולם קרואים משאת משה ר״ל התשורה שצוה משה להביא:
והקהל לישראל. ר״ל ומה שהיה מדרך הקהל מישראל להביא מאז לאוהל העדות:
משאת. ענין דורון ותשורה כמו ארוחה ומשאת (ירמיה מ):
ויקרא. וע"ז קרא ליהוידע מדוע לא דרש על הלוים ע"ז, וגם רצה שיביאו מחצית השקל של שנים העוברות שמלכה עתליה, באשר עתליה ובניה לקחו כסף זה לבעלים, והקהל מחוייבים לתת מעות אחרים תמורתם:
