דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ כ״ד · י״ב

וַיִּתְּנֵ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ וִיהוֹיָדָ֗ע אֶל־עוֹשֵׂה֙ מְלֶ֙אכֶת֙ עֲבוֹדַ֣ת בֵּית־יְהֹוָ֔ה וַיִּהְי֤וּ שֹֽׂכְרִים֙ חֹצְבִ֣ים וְחָרָשִׁ֔ים לְחַדֵּ֖שׁ בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְ֠גַ֠ם לְחָרָשֵׁ֤י בַרְזֶל֙ וּנְחֹ֔שֶׁת לְחַזֵּ֖ק אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

אל עושה מלאכת וכו׳. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה׳ ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי אשר יורו אותם ובדרז״ל נקראים אדרכלין:

ויהי שוכרים. והם יהיו שוכרים חוצבי אבן וחרשי עץ:

לחרשי ברזל. גם יהיו שוכרים את חרשי הברזל ונחשת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ויתנהו. במלכים שם נזכר שנתנו הכסף לחזק בדק הבית, ופה נזכר שנתנו לחדש בית ה', שהוא להעמידו בחדושו ותפארתו, כנ"ל פסוק ד', ועז"א שהעמידו בית האלהים על מתכונתו, היינו שחדשוהו ביופיו ותפארתו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל