וַיְבַקֵּשׁ֩ אֶת־אֲחַזְיָ֨הוּ וַֽיִּלְכְּדֻ֜הוּ וְה֧וּא מִתְחַבֵּ֣א בְשֹׁמְר֗וֹן וַיְבִאֻ֣הוּ אֶל־יֵהוּא֮ וַיְמִיתֻ֒הוּ֒ וַֽיִּקְבְּרֻ֔הוּ כִּ֤י אָֽמְרוּ֙ בֶּן־יְהוֹשָׁפָ֣ט ה֔וּא אֲשֶׁר־דָּרַ֥שׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה בְּכׇל־לְבָב֑וֹ וְאֵין֙ לְבֵ֣ית אֲחַזְיָ֔הוּ לַעְצֹ֥ר כֹּ֖חַ לְמַמְלָכָֽה׃

והוא מתחבא. בעת שבקשוהו היה מתחבא בשומרון ומצאו שם:

ויקברהו. צוה להוליכו לירושלים לקברו בקבר הראוי לו כמ״ש במ״ב כי אמרו וכו׳ ובעבור כבוד אביו ראוי לקבר בדרך כבוד:

בן יהושפט. בן יהורם בנו היה אבל בן הבן יחשב לבן:

ואין וכו׳. לא נשאר מי מבית אחזיה לעכב הכח אצלו להתחזק במלוכה כי כל זרע הממלכה היו קטנים:

מתחבא. מסתתר:

וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון. זה פי' למש"ש שרדף אחריו יהוא, שאז נס לשומרון והתחבא שם, ואחר שהלך יהוא לשומרון והרג בני אחי אחזיה בדרך, נס משומרון, והכוהו במרכבתו במעלה גור אשר את יבלעם שהיה סמוך למגידו, ונס משם למגדו, ויבלעם ומגדו סמוכים זל"ז בחלק מנשה, ושם לכדוהו ויהוא המית אותו ונתן רשות לקברו, ובזה אין סתירה בין הכתובים

ואין לבית אחזיה לעצור כח לממלכה. ר"ל שלא נשאר לו יורש עצר שיהיה לו כח לעצור בעם ולמלוך, כי בני אחי אחזיה שהם בני יורם ועתליה הומתו ע"י יהוא, ובפרט למ"ש במלכים שבני יהודה לא הסכימו על מלכות אחזיה ולא המלך רק מיושבי ירושלים לבד, ולכן לא בא חילו לעזרו מיד יהוא, וע"כ קמה עתליה לתפוש המלכות לעצמה:

ואין לבית אחזיהו לעצור כח למלכה. רוצה בזה כי היה ירא יהוא ממנו פן יקח ממנו נקמת יהורם ונקמת בית אחאב כי הוא היה בן יהושפט אשר דרש ה' בכל לבבו והצליח במלחמותיו ולזה הרגו והרג בני אחיו וחשב שאין לירא לו עוד מבית אחזיהו כי אין לבית אחזיהו מי שיוכל לעצור כח לעצמו למלוך ובזה סרה פחדתו מעל יהוא או ירצה בזה ואין לבית אחזיהו מי שנשאר לו כח להלחם עם ממלכה: