דִּבְרֵי הַיָּמִים ב׳ י״ט · י׳

וכל ריב. כאשר יהיו שופטי הערים חולקין בדבר מה ויבואו לשאול את פיכם:

בין דם לדם. בין יהיו מחולקים בדבר משפט רציחה אם הוא דם מזיד או לשוגג יחשב:

בין תורה למצוה. רוצה לומר בין בדבר הוראה באחת ממצות ה׳ שבין אדם למקום:

לחקים. הם המצות שהמה כחק מבלי טעם:

ולמשפטים. בדברים שבין אדם לחבירו:

והזהרתם אותם. לעשות כמו שתאמרון אתם:

ולא יאשמו לה׳. לעשות כמו שאמרו הם:

והיה קצף עליכם. אם לא הזהרתם אותם:

ועל אחיכם. על שעמדו בדבריהם:

כה תעשון. להזהירם בדבר:

ולא תאשמו. הואיל ועשיתם את שלכם והם אם ישמעו ואם יחדלו:

תורה. מל׳ הוראה ולמוד:

יאשמו. מל׳ אשם וחטא:

וכל ריב. כמ"ש (שם, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט, ונגד בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, אמר בין דם לדם לחקים, בדיני נגעים, ומשפטים. שהם דינים

ותורה. הוא החלק העיוני

ומצות. הוא החלק המעשיי, וכולל גם כן תורה שבעל פה כמ"ש חז"ל התורה זו מקרא והמצוה זו משנה

כה תעשון. ר"ל וגם אתם תעשו כן, כמ"ש (יבמות סג ב) יש נאה דורש ואין נאה מקיים וכו':

וכל ריב אשר יבא עליכם מאחיכם וגו'. הנה השופטים שהעמיד בירושלים הם ב"ד הגדול ולזה שם בהם יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל והזהירם בדבר הדבר הנפלא במשפט בין דם לדם באחד השערים שישפטו בהם כמו שצותה התורה ויזהירו אותם מעבור על הוראותם ולא יאשמו לה' כמו שזכרה התורה בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט כי בזה יסוד התורה וקיומה כי אם יעשה כל אחד כהוראתו תהיה תורה כשתי תורות ויבא זה להפסד רב ולמריבות חזקות מפני חלוף הדעו' הלא תראה מה שקרה לישראל מהרע מפני דעות הצדוקין בימי בית שני: