דִּבְרֵי הַיָּמִים א׳ ט׳ · כ״ב

כולם הברורים. ר״ל מספר כולם של הנבררים להיות שוערים לשמור בספים היו מאתים וי״ב ובנחמיה נאמר מספר פחות כי לא חשב שם רק השומרים במחנה לויה הוא הר הבית וכאן כלל כולם:

המה בחצריהם. המה מן היושבים בחצריהם סביבות ירושלים להיות קרובים לבוא לבה״מ:

התיחשם. והיה להם ספר יחוסם:

המה יסד. ר״ל במספר הזה יסד דוד ושמואל הנביא להיות מתקיים בתקנת קיומם לבל יפחתו מרי״ב שוערים:

הברורים. ענין בחירה:

יסד. כמו תקן כי התקנה אל קיומה היא כמו היסוד אל הבנין:

הרואה. הנביא על כי רואה במראה הנבואה:

באמונתם. ענין קיום וכן והיה אמונת עתך (ישעיהו ל״ג:ו׳):

כולם הברורים. שהיו נבחרים לעמוד על הסף לשמור השערים

מאתים ושנים עשר. כשתחלקם לשבעת הימים, יהיו שלשים לכל יום, והם כ"ד לכ"ד משמרות, וששה לששה התמנות שהם עליהם, א] על הלשכות, ב] על האוצרות (פסוק כו), ג] על כלי העבודה (פסוק כח), ד] על הכלים והסולת והיין וכו' (פסוק כט), ה] על מעשה החבתים (פסוק לא), ו] על לחם המערכת (פסוק לב). או י"ל שעמ"ש בפסוק כ"ט היו שנים ממונים, אחד על הכלים ואחד על הסולת והיין וכו' ותוציא מהם מעשה החבתים

המה בחצריהם התיחשם. התיחשם היו לפי מושבם בעריהם

המה (אשר) יסד דוד. ונשארו באמונתם ובקיומם, כי הם ובניהם היו על השערים לבית ה'. אחר שנבנה הבית

ולבית האהל. קודם שנבנה והיה אהל מועד:

כלם הברורים לשוערים וגו'. כל הלוים שהיו ברורים ונבחרים להיות שוערים במזוזות הבית היו מאתים ושנים עשר והנה בס' עזרא זכר כי מספרם היה מאה ושבעים ושנים. ואמר המה בחצריה' התיחשם. לפי שכבר בנו להם חצרים סביבות ירושלים כדי שיהיו קרובים:

המה יסד דוד וגו'. ר"ל שיסוד אלו המשמרות להיות בזה האופן יסדו דוד ושמואל מפני היותם נאמנים לה' יתברך ראו לסדר זאת העבודה באופן שלם וידמה ששמואל בהיות דוד עמו בהיותו בורח מפני שאול התעוררו הוא ודוד לסדר זה הענין בזה האופן. וכאשר מלך דוד הוציא זאת המחשבה לפעל. ואז יסדו: