בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֮ מִן־בְּנֵי־חַ֒יִל֒ אֲ֠נָשִׁ֠ים נֹשְׂאֵ֨י מָגֵ֤ן וְחֶ֙רֶב֙ וְדֹ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת וּלְמוּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אַרְבָּעִ֨ים וְאַרְבָּעָ֥ה אֶ֛לֶף וּשְׁבַע־מֵא֥וֹת וְשִׁשִּׁ֖ים יֹצְאֵ֥י צָבָֽא׃

מן בני חיל. ר״ל מן בני חיל התאספו אנשים וכו׳:

יוצאי צבא. הראוים לצאת בצבא מלחמה:

ודורכי. הדרך הוא לדרוך ברגל על הקשת למתחו היטב לירות למרחוק:

ולמודי. ענין ההרגל כמו וילמד לטרוף טרף (יחזקאל י״ט:ג׳):

בני ראובן וכו'. ר"ל כולם התיחסו ב"ר וגד וחצי שבט המנשי

מן בני חיל. ר"ל שהתיחסו אנשי חיל שלהם איש על דגלו לבית אבותם, ונמצאו אנשים נושאי מגן וחרב מ"ד אלף, זה היה כל ימי ירבעם עד יותם, והיחוס היה בעת שנמנו יוצאי צבא לפקודיהם, כמו שבמדבר נמנו והתיחסו לבית אבותם כל יוצאי צבא בישראל: