וּבְנֵ֥י שְׁכַנְיָ֖ה שְׁמַֽעְיָ֑ה וּבְנֵ֣י שְׁמַֽעְיָ֗ה חַטּ֡וּשׁ וְ֠יִגְאָ֠ל וּבָרִ֧יחַ וּנְעַרְיָ֛ה וְשָׁפָ֖ט שִׁשָּֽׁה׃

ששה. אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה״ק שתלד בן זכר ודוגמתו נאמר בני ידותון וכו׳ ששה (לקמן כה) ואינו חושב כ״א חמשה, או שהוא חוזר על שכניה לומר לשכניה נולדו ששה וחושב הבן עם בני הבן:

ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה. בני שמעיה נתגדלו אצל שכניה אבי אביהם ונחשבו לו כבניו, וחשבם עם שמעיה אביהם לששה בנים, ועז"א ששה וחשב רק חמשה: