לַזָּהָ֤ב לַזָּהָב֙ וְלַכֶּ֣סֶף לַכֶּ֔סֶף וּלְכׇל־מְלָאכָ֖ה בְּיַ֣ד חָרָשִׁ֑ים וּמִ֣י מִתְנַדֵּ֔ב לְמַלֹּ֥אות יָד֛וֹ הַיּ֖וֹם לַיהֹוָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לזהב לזהב. את הזהב לכלי הזהב וכו׳:
ולכל מלאכה וכו׳. ואת כל דבר הנצרך למלאכה הלא המה מסורים ביד החרשים:
ומי מתנדב. אמר אל העומדים לפניו מי בכם מתנדב מה לחנך את ידו היום בתת נדבה לה׳ וכאומר מעתה התחילו להתנדב על בנין הבית:
חרשים. אומנים:
למלאות. ענין חנוך כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ״ט:ט׳):
לזהב לזהב. ר"ל אמנם הגם שהכינותי כל הצורך בחיצוניות הבנין, הן בענין החומריים הצריכים, מה שצריך לזהב הוא לזהב, ומה שצריך בענין הפועלים לכל מלאכה הוא ביד חרשים, וזה מוכן הכל, אבל הלא לתנאי המקדש שתחול בו קדושה צריך עוד דבר אחד והוא נדבת לב העם והכנתם, שע"ז תחול הקדושה, כמ"ש (שמות כה, ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שעקר תרומת ה' היא נדבת הלב, וע"ז תחול הקדושה והרצון מאת ה', וא"כ מי מתנדב למלאות ידו היום לה', שבנדבת לבו ימלא ידו לה' כי זה הוא הנרצה בעיניו:
