כִּֽי־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתוֹשָׁבִ֖ים כְּכׇל־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל ׀ יָמֵ֛ינוּ עַל־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
כי גרים. למול שנותיך ימי שנותינו מעטים המה כימי הגר בארץ נכריה וא״כ הוא מן הנמנע לאסוף הון רב כזה בזמן מועט בעוצם יד לולי ה׳ שהיה לנו:
ותושבים. ר״ל כל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו וא״כ לגרים נחשב:
כצל. הפונה בכל עת בנטית השמש כן ימינו על הארץ בכל עת פונה ועובר מהימים הקצובים:
ואין מקוה. ואין תקוה להאדם להאריך ימיו יותר מן הקצוב:
ותושבים. היושב זמן רב במקום אחד קרוי תושב מלשון ישב:
כי גרים. כי א"א שיהיה לנו איזה קנין פה בארץ, אחר שאנחנו גרים פה, שכמו שהגר בא מארץ אחרת ואינו מאזרחי הארץ כן אנחנו באים לפה ואיננו מתושבי קדם רק נולדנו בזמן קרוב והנפש שבנו שרשה מעולם אחר, וגם בעת שאנחנו תושבים פה אנחנו תושבים ככל אבותינו, שישבו בארץ רק לזמן מוגבל ואח"כ נסעו מפה, כן כצל ימינו על הארץ, כמו שהצל כל שיגדל ויתארך יותר הוא סימן שקרוב לכלות ולהיות אפס, כן כל עוד שנרבה ימים אנו קרובים יותר אל המיתה
ואין מקוה. שנאריך ימים פה. וא"כ הקנינים שיש לנו הם רק לפי שעה ואינם שלנו:
ותושבים ככל אבותינו. ר"ל אע"פ שאנחנו תושבים בארץ הנה ככל אבותינו אנחנו גרים זה שבתנו בארץ מעט כי כצל ימינו על הארץ ואין לקוות לאדם להמלט מהמות:
