וְלֹֽא־נָשָׂ֤א דָוִיד֙ מִסְפָּרָ֔ם לְמִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑טָּה כִּ֚י אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה לְהַרְבּ֥וֹת אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃

ולא נשא וכו׳. ר״ל כל המנויין שמנה לא מנה בהם כחות מבן עשרים:

כי אמר ה׳ להרבות את ישראל ככוכבי השמים. שאין למנותם כמ״ש הבט וכו׳ וספור הכוכבים אם תוכל לספור וכו׳ כה יהיה זרעך (בראשית טז) ולכן לא מנה הפחותים מבן עשרים לבל יודע מספר כל בני ישראל:

נשא. ענין מספר כמו כי תשא (שם ל):

ולא נשא. כבר בארתי בש"ב (סי' כד) שדעת דוד בצותו למנות את ישראל היה למנות גם הפחותים מבן עשרים ולכתוב שמותם בספר דה"י אשר למלך לדעת כמה יולדו וכמה יפקדו, כדי שבאם תקראנה מלחמה יהיו כולם מחויבים ללכת לצבא ובשם יקראון, וע"ז היה הקצף, ולכן נתבטל הדבר ולא נשא דוד עוד מספרם מבן עשרים ולמטה כי עי"ז חל הנגף, שעי"כ נודע כל פרטי מנינם, משא"כ אם מונה היה רק מבן עשרים, כמש"ש בארך. ועז"א שיואב החל למנות (גם הפחותים מבן עשרים), ולא כלה, כי בזה היה קצף וחל הנגף, וע"כ לא עלה המספר (של פחות מבן עשרים) כמספר דה"י למלך דויד, כמו שהיה ברצונו לעשות. וגם יכוין עמ"ש חז"ל שבמספר שמנה בס' שמואל חסרים לוי ובנימין, שיואב לא נתן לו כל המנוים מפני קצף שהיה על ישראל בעבור זאת:

ולא נשא דוד מספרם וגו'. ר"ל שאע"פ שחשב דוד למנותם לא עלה בידו למנות אותם מבן עשרים שנה ולמטה כי לא הסכים ה' ית' בזה כי אמר להרבות את ישראל ככוכבי השמים שלא יוכל איש למנותם על השלמות כי אם בקושי נפלא כי יש מהם שתשלוט בו העין לראותו בקושי עצום. והנה יואב בן צרויה החל למנותם במצות דוד ולא כלה לספר אותם ולא עלה המספר שמצא והוא המספר שכתוב בזה בס' שמואל כמו המספר שכתוב מזה בס' דברי הימים למלך דוד וזה כי בס' שמואל עלה המספר אלף אלפים וחמש מאות ושבעים אלף: