וְכָלֵ֣ב בֶּן־חֶצְר֗וֹן הוֹלִ֛יד אֶת־עֲזוּבָ֥ה אִשָּׁ֖ה וְאֶת־יְרִיע֑וֹת וְאֵ֣לֶּה בָנֶ֔יהָ יֵ֥שֶׁר וְשׁוֹבָ֖ב וְאַרְדּֽוֹן׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וכלב בן חצרון. מפני כבוד כלב שהיה נשיא הקדים גם אותו לירחמאל הבכור הוליד את עזובה אשה. הוליד בנים מן עזובה אשתו ומן יריעות וכן כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) ומשפטו מן העיר:
ואלה בניה. של האחת, והיא עזובה:
וכלב בן חצרון הוליד. לפרש"י שם בתו של כלב היה עזובה אשה (וי"ל מפני שנולדה אחרי מות עזובה אשת כלב קראה בשם עזובה אשה, ר"ל עזובה אשתי), וכן הוליד את יריעות, ובני יריעות היו ישר וכו'. ולדעת הרד"ק פי' שהוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות (וי"ל לדעתו שיריעות היתה פילגשו ועזובה היתה אשתו לכן אמר עזובה אשה). ולי נראה ששם אשת כלב היתה עזובה כמ"ש בסמוך, והוליד עם עזובה אשה ששמה ואת יריעות, ומלת ואת שייך אל שם העצם. ואל תתמה שיהיה מלת את שם, שמצאנו (במדבר כא, יד) את והב בסופה, שמלת את שם אדם, כמ"ש בריש פרק הרואה (ברכות נד א) את והב שני מצורעים היו, וכן לקמן פסוק מ"ח. וכן לא תתפלא שיהיה וי"ו של ואת מעיקר השם, שנמצא כאלה רבות, בני אלה וקנז (לקמן ד, טו), ואלה ראשי בית אבותם ועפר (ה, כד), וכדי שנדע שהוא שם עצם של אשה, אמר שהוליד אשה ואת יריעות, ואלה בניה של ואת יריעות (בת כלב) ישר ושובב:
וכלב בן חצרון הוליד וגו'. ידמה שיהיה הרצון בזה שהיו לו שתי נשים שם האחת והיא הראשונה עזובה ושם השנית יריעות ואחר זכר שבני עזובה היו ישר ושובב וארדון. ואפשר כי יריעות היתה פלגשו ולזה אמר את עזובה אשה להעיד כי היא לבדה היתה אשתו. או יהיה הרצון באמרו ואת יריעות את יריעות ותהיה יריעות בת היתה לו מעזובה ואחר זכר שמות בניה. והנה נתבאר לך מזה המקום כי בצלאל בן אורי בן חור היה מכלב בן חצרון לא מכלב בן יפונה:
