וְעַתָּ֗ה הוֹאַ֙לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ועתה הואלת. ר״ל והואיל וכן הוא א״צ מעתה להתפלל עוד על הדבר אבל שאלתי רצה נא לברך וכו׳ שיהיו לעולם לפניך ר״ל ברכה במתנת לב טהור ללכת בתורתך בכדי שיהיו ראויים לקבל החסד הגדול הזה:
כי אתה וכו׳. ר״ל הלא כבר ברכת ומבורך לעולם כי אין שום מניעה מפאת המברך ולזה אשאל עוד שגם לא יהיה מניעה מצד המקבל הברכה:
הואלת. ענין חפץ ורצון כמו ויואל משה (שמות ב):
ועתה הואלת. ושם (כט) ועתה הואל וברך, ופירש עזרא שמלת הואל הוא כעין מקור עם מה שאתה מתחיל ברך, שיהיה כן לעולם
כי אתה ה' ברכת. ושם אומר כי אתה ה' דברת ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ופירש עזרא שר"ל הלא דברת, ודבורך היא הברכה, וממילא הוא מבורך לעולם:
ועתה הואלת לברך את בית עבדך. ובספר שמואל כתוב ועתה הואל וברך את בית עבדך והכונה אחת כי הואל הוא מקור לא צווי וכן וברך ולזה הוא מבואר שכבר יתקיים זה כי אתה ה' דברת ודברך יתקיים בלי ספק:
