וְעִמָּהֶם֙ הֵימָ֣ן וִידוּת֔וּן וּשְׁאָר֙ הַבְּרוּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לְהֹדוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃

אשר וכו׳. אשר פרשם בשמות מי ומי יעמדו לפני המשכן:

כי לעולם חסדו. ומהראוי להודות לו על זה:

הברורים. הנבחרים:

נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כ״ד):

ועמהם הימן. ר"ל שהימן וידותון היו בין עם המשוררים בפה, שעז"א שהיו עמהם היינו עם הכהנים

עם שאר הברורים. היינו הנבחרים שנקבו אז בשמותם להודות ה' בפה, וגם היו עמהם הימן וידותון לנגן ע"י חצוצרות ומצלתים ויתר כלי שיר, כי היו בקיאים בין לשורר בפה בין בכלי

ובני ידותון. היו מיוחדים לשער:

והנה עם אסף ואחיו הנזכרים למעלה היו הימן וידותון ושאר הברורים לדבר השיר אשר נתפרשו בשמות במה שקדם להודות לה' כי לעולם חסדו וידמה שהימן וידותון היו משוררים בפה ועמהם היו כלי הזמר ובני ידותון היו לשער כמו שנזכר בסמוך לזה במה שקדם: