לֹֽא־הִנִּ֤יחַ לְאִישׁ֙ לְעׇשְׁקָ֔ם וַיּ֥וֹכַח עֲלֵיהֶ֖ם מְלָכִֽים׃

ויוכח. בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה):

לעשקם. מל׳ עושק וגזל:

ויוכח. ענין תשלומין גמול הרעה כמו וצור להוכיח יסדתו (חבקוק א׳:י״ב):

לא הניח. ה' יתברך איש שיעשקם והוכיח בעבורם מלכים כי נגע ה' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם וכן הענין באבימלך והנה אבימלך כשגרש יצחק ממלכותו לא עשקו והוצרך אחר כן לכרות ברית עמו וכן היה הענין בלבן עם יעקב שלא הניח ה' יתברך ללבן לעשק את יעקב כי היה ה' יתברך מזהיר כלם על דרך משל ואמר: