וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן כִּידֹ֑ן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶת־יָד֗וֹ לֶֽאֱחֹז֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃

וישלח. הושיט את ידו:

כי שמטו הבקר. נענעוהו ממקומו וחשב שיפול מעל העגלה:

כידון. ובשמואל ב׳ נאמר נכון ובשתי השמות היתה נקראת:

שמטו. ענין הנעה ממקומו כמו ויאמר שמטוה (מ״ב ט):

לאחז. באר שמ"ש בשמואל (שם, ו) ויאחז, ר"ל שרצה לאחוז, ומת על אשר שלח ידו על הארון הגם שלא אחז בו עדיין: