וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד לְכֹ֣ל ׀ קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־עֲלֵיכֶ֨ם ט֜וֹב וּמִן־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ נִפְרְצָה֙ נִשְׁלְחָ֞ה עַל־אַחֵ֣ינוּ הַנִּשְׁאָרִ֗ים בְּכֹל֙ אַרְצ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל וְעִמָּהֶ֛ם הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַלְוִיִּ֖ם בְּעָרֵ֣י מִגְרְשֵׁיהֶ֑ם וְיִקָּבְצ֖וּ אֵלֵֽינוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ויאמר דוד. לאחר שהסכימו הנגידים על הדבר אמר לכל ישראל אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה׳ יצא הדבר להסכים על ידינו:
נפרצה. נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם:
ועמהם. ר״ל ובעבור הכהנים והלוים אשר עמהם:
בערי מגרשיהם. נקראים כן על כי אשר כל עריהם היה מגרש חוצה להן:
נפרצה. נתחזקה כמו מה פרצת (בראשית לח):
ויאמר לכל קהל ישראל. שהם שריהם שעומדים במקומם
ואם מן ה' אלהינו. יצא הדבר
נפרצה. מלשון התחזקות יותר על הגבול, כמו (בראשית כח, יד) ופרצת ימה וקדמה:
אם עליכם טוב ומן ה' אלהינו. ר"ל אם יהיה הדבר מוסכם גם כן מאת ה' יתברך:
נפרצה נשלחה. ר"ל נרבה שלוחים ונשלח בעבור אחינו הנשארים ואמר להרבות שלוחים כדי שיבאו כלם במהרה:
