וְגַ֣ם הַקְּרֽוֹבִים־אֲ֠לֵיהֶ֠ם עַד־יִשָּׂשכָ֨ר וּזְבֻל֜וּן וְנַפְתָּלִ֗י מְבִיאִ֣ים לֶ֡חֶם בַּחֲמוֹרִ֣ים וּבַגְּמַלִּ֣ים וּבַפְּרָדִ֣ים ׀ וּֽבַבָּקָ֡ר מַאֲכָ֡ל קֶ֠מַח דְּבֵלִ֨ים וְצִמּוּקִ֧ים וְיַיִן־וְשֶׁ֛מֶן וּבָקָ֥ר וְצֹ֖אן לָרֹ֑ב כִּ֥י שִׂמְחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

הקרובים אליהם. הסמוכים לאנשי חברון:

עד יששכר וכו׳. ואף כי נחלתם היה בקצה גבול א״י כמ״ש ביהושע מ״מ קרובים היו מבני עבר הירדן:

ובבקר. טעונים על הבקר:

מאכל קמח. גם הביאו מיני מאכל עשוי מקמח:

כי שמחה בישראל. שמחה היתה בישראל על שהמליכו מלך משכיל ומוצלח ולזה הרבו להביא כל אלה לעשות משתה ושמחה:

ובפרדים. הם הבאים מן הסוס והחמור:

דבלים. תאנים יבשים דרוסות יחד ונעשים גוף אחד:

וצמוקים. ענבים יבשים: