וְגַ֣ם הַקְּרֽוֹבִים־אֲ֠לֵיהֶ֠ם עַד־יִשָּׂשכָ֨ר וּזְבֻל֜וּן וְנַפְתָּלִ֗י מְבִיאִ֣ים לֶ֡חֶם בַּחֲמוֹרִ֣ים וּבַגְּמַלִּ֣ים וּבַפְּרָדִ֣ים ׀ וּֽבַבָּקָ֡ר מַאֲכָ֡ל קֶ֠מַח דְּבֵלִ֨ים וְצִמּוּקִ֧ים וְיַיִן־וְשֶׁ֛מֶן וּבָקָ֥ר וְצֹ֖אן לָרֹ֑ב כִּ֥י שִׂמְחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הקרובים אליהם. הסמוכים לאנשי חברון:
עד יששכר וכו׳. ואף כי נחלתם היה בקצה גבול א״י כמ״ש ביהושע מ״מ קרובים היו מבני עבר הירדן:
ובבקר. טעונים על הבקר:
מאכל קמח. גם הביאו מיני מאכל עשוי מקמח:
כי שמחה בישראל. שמחה היתה בישראל על שהמליכו מלך משכיל ומוצלח ולזה הרבו להביא כל אלה לעשות משתה ושמחה:
ובפרדים. הם הבאים מן הסוס והחמור:
דבלים. תאנים יבשים דרוסות יחד ונעשים גוף אחד:
וצמוקים. ענבים יבשים:
