וּמִבְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֗ר יוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים לָדַ֖עַת מַה־יַּעֲשֶׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל רָאשֵׁיהֶ֣ם מָאתַ֔יִם וְכׇל־אֲחֵיהֶ֖ם עַל־פִּיהֶֽם׃ {ס}

יודעי בינה לעתים. המשכילים לקבוע עתים לדעת מה יעשה ישראל ר״ל המה קבעו החדשים ועברו השנים כן ארז״ל, או ר״ל שהיו משכילים לקבוע עתים בדבר המלחמה וכדומה:

ראשיהם. מהם באו ראשיהם והיו במספר מאתים וכל אחיהם הנשארים בארצם על פיהם יצאו ויבאו וכאומר והרי היא כאילו באו כולם:

יודעי בינה לעתים. היו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי הזמן. וחז"ל פי' שהיו בקיאים בחשבון תקופות ומזלות

ראשיהם מאתים. כבר בארתי למעלה (ז, יב) שבני יששכר היו להם מאתים שרי אלפים, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד:

יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. ידמה שאלו היו חכמים ונבונים ואנשי עצה ובעת ועת ידעו לתת עצה נבונה מה ראוי שיעשה ישראל בעת ההיא לפי הדברים אשר יקרו אז אשר בהם קצת עדות על העתיד לבא והנה אלו כלם הסכימו להמליך את דוד: