כִּ֚י לְעֶת־י֣וֹם בְּי֔וֹם יָבֹ֥אוּ עַל־דָּוִ֖יד לְעׇזְר֑וֹ עַד־לְמַחֲנֶ֥ה גָד֖וֹל כְּמַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִֽים׃ {פ}

כי לעת. כאומר סוף הדבר אשר בכל יום ויום באו אנשים לעזרו:

עד למחנה גדול. עד נתרבו להיות מחנה גדול כמחנה אלהים ר״ל מרובה מאד וכן דרך המקרא כשרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת אלהים כמו עיר גדולה לאלהים (יונה ג׳:ג׳):

כי לעת יום ביום יבואו. שמעת ההיא שאז שב דוד לארץ יהודה המליכו אותו באו גם מיתר שבטים ונוספו על מחנותיו בכל עת, כמ"ש ש"ב (ג, א) ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים, וכמש"פ שם: