וַיֵּצֵ֣א דָוִיד֮ לִפְנֵיהֶם֒ וַיַּ֙עַן֙ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אִם־לְשָׁל֞וֹם בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ לְעׇזְרֵ֔נִי יִֽהְיֶה־לִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם לֵבָ֖ב לְיָ֑חַד וְאִֽם־לְרַמּוֹתַ֣נִי לְצָרַ֗י בְּלֹ֤א חָמָס֙ בְּכַפַּ֔י יֵ֛רֶא אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵ֖ינוּ וְיוֹכַֽח׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ויצא דוד. מן המצד:
יהיה לי וכו׳. ר״ל ה׳ יתן בלבי שיהיה לבבי עליכם להיות לעם אחד ר״ל אהובים זה לזה:
ואם לרמותני. על שראה בהם מאחי שאול חשש בדבר ואמר אם ביאתכם הנה לרמות אותי למען לא אהיה נשמר מכם ורוצים אתם לתפשני ולהצר לי בחנם בלא חמס בכפי כי לא עשיתי מאומה רע לשאול:
ירא אלהי וכו׳. אזי יראה ה׳ בהחמס הנעשה לי ויברר את הדבר להיות נגלה המרמה לבל אשמע לכם להיות לעם אחד:
ויוכח. ענין ברור דברים כמו אשר הוכיח ה׳ (בראשית כד):
אם לשלום. אמר זה בדרך תפלה, באשר לא ידע אם באו לטובתו או לרעתו, בקש מה' היודע תעלומות לב שהוא יברר לו האמת, ואם באו לשלום ולעזרו יתן ה' בלבב דוד אהבה עליהם, ויהיה לבבו מוכן להתאחד עמהם, ואם באו לרמאות אותו (אחר שהוא בלא חמס בכפו, יראה ה') יוכיח ה' ויברר לו האמת שיתן בלבבו להשמר מפניהם [ויוכח היינו יברר הדבר, כמו (בראשית לא, מב) מאת עניי ראה אליהם ויוכח אמש]:
