בְּנָיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽן־קַבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִיאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־הָאֲרִ֛י בְּת֥וֹךְ הַבּ֖וֹר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃

רב פעלים. פעל הרבה גבורות:

שני אריאל מואב. ת״י תרין רברבי מואב וע״ש גבורתו קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל״א):

בתוך הבור. עם כי המקום דחוק להתחזק בו:

ביום השלג. עם היות כי טבע הארי להתחזק בו ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עכ״ז התגבר עליו והכהו נפש:

בניה. הגבור השני היה בניה, היה בן איש חיל ורב פעלים, מעיר קבצאל בחלקו של יהודה (יהושע טו, לא), והוא הראה ג' גבורות, א] שהכה שני אריאל מואב, ר"ל גבורי מואב. ב] שהכה את הארי, הגם שהארי היה בתוך הבור שלו, וביום השלג, שאז יתגבר הארי יותר. ג] שהכה איש מצרי שהיה איש מדה גבוה חמש באמה, וביד המצרי היה חנית והוא הכהו בשבט (וגם בזה פי' עזרא מה שלא נזכר בשמואל שהיה איש מדה ושהחנית היה כמנור אורגים):