וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃

הפסוק ממשיך את דברי ה׳ למשה: ״ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא״. אונקלוס מתרגם ״גלי קדמי״ - גלוי לפני, ו״עם קשי קדל״, עם עקשן. לפי פשט הדברים, ה׳ מתאר את ישראל כעם קשה עורף, כלומר עקשן שאינו נכנע ואינו שב בקלות מדרכו. תיאור זה בא בעקבות חטא העגל ומשמש נימוק לאיום שיובא בפסוק הבא. הביטוי ״קשה ערף״, שכבר נזכר קודם בפרק, חוזר כאן מפי ה׳ עצמו ומדגיש את התכונה הבסיסית שהובילה את העם למרי חוזר ונשנה. עצם העובדה שה׳ מכנה כך את ישראל היא חלק מהוכחת משה שאין לעם צדקה עצמית המזכה אותו בארץ.